מדוע כדאי לערוך צוואה?
המשפט הראשון המופיע בכל צוואה הינו: "הואיל ואין אדם יודע יום פקודתו ומידת ימיו";
אכן אדם אינו יודע את יום פקודתו ומידת ימיו ודווקא בשל כך מוטל עלינו כבר עתה להבטיח ולשמור על זכויות יקירינו לאחר אריכות ימינו – בעיקר את זכויות בן הזוג, ילדים וכיו"ב.
לכאורה לשם כך קיים "חוק הירושה" – האם הוראות החוק לא "שומרות" על זכויות יורשינו לאחר אריכות ימינו?? לשם מה איפוא לטרוח ולבזבז זמן וכסף על עשיית צוואה כשממילא היורשים יקבלו את חלקם בהתאם להוראות החוק?
ובכן הדברים אינם פשוטים כלל ועיקר, הבה נבררם:
סעיף 1 לחוק הירושה (להלן: "החוק") קובע: "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו".
מהו "עזבונו" של אדם?
ה"עיזבון" זהו כל רכושו ונכסיו של האדם לאחר אריכות ימיו – כספים, זכויות, מקרקעין, מטלטלין וכל רכוש אחר, למעט קופות פנסיה, גמל, ביטוחים – בין שהרכוש רשום על שמו בלבד ובין שהוא רשום במשותף גם על שם אחרים כגון חשבון בנק משותף, דירת מגורים משותפת וכיו"ב.
לאחר אריכות ימיו של האדם נקרא כל רכושו הנ"ל במונח המשפטי: "עיזבון". (שוב: למעט קופות פנסיה, גמל, ביטוחים וכיו"ב – שאינם שייכים ל"עיזבון" והכספים ו/או הזכויות בהם מועברים אך ורק למי שרשום באותה קופה/ביטוח כ"מוטבים" או כ"נהנים")
מי הם אותם "יורשיו" של האדם שעזבונו עובר אליהם במותו?
קובע הסעיף הבא – סעיף 2 לחוק – כי: "היורשים הם יורשים על פי דין או זוכים על פי צוואה";
שני "מסלולים" הם איפוא לקביעת היורשים ואופן החלוקה ביניהם: או על פי מה שהחוק קובע (חוק הירושה) או על פי מה שהמוריש קובע בצוואתו.
האם מדובר במסלולים מקבילים? האם הם "מתנגשים" ביניהם?
קובע המשכו של אותו סעיף 2 לחוק, כי אין מדובר במסלולים מקבילים ואין כל "התנגשות" אלא "הירושה היא על פי דין זולת במידה שהיא על פי צוואה"; כלומר: ברירת המחדל הינה "הדין", קרי היורשים הנקבעים בחוק (אלו הנקראים "יורשים על פי דין"), ורק אם(!) המוריש ערך צוואה כדין אזי היורשים לא יהיו אלו הנקבעים בחוק ("יורשים על פי דין") אלא אלו שנקבעו ע"י המוריש בצוואתו ובאופן החלוקה הקבוע באותה צוואה.
עיקרו של דבר: הצוואה מאפשרת לאדם להוריש את נכסיו על פי רצונו לאנשים שאינם "יורשים על פי דין" או לחלק ל"יורשים על פי דין" בצורה אחרת מזו הניתנת להם על פי הדין; בהעדר צוואה, תתחלק הירושה אך ורק בין ה"יורשים על פי דין" ואך ורק בהתאם לאופן החלוקה הקבוע החוק.
מי הם ה"יורשים על פי דין" שבהעדר צוואה יירשו את רכושו של המוריש ומהו אופן החלוקה ביניהם?
התשובה הינה: תלוי בסיטואציה שנוצרה לאחר אריכות ימיו של המוריש ומי הם הקרובים שנותרו בחיים; בכל סיטואציה וסיטואציה קובע החוק "יורשים על פי הדין" ואופן חלוקה כזה או אחר.
טול לדוגמא משפחה קלאסית המצוייה במחוזותינו, בעלת רכוש סטנדרטי: בעל, אשה וילדים, דירת המגורים הרשומה במשותף על שם שני בני הזוג, חשבון הבנק גם הוא משותף, יש בו עו"ש, קצת (או הרבה…) פקדונות וחסכונות וכיו"ב.
בדרך כלל חפץ כל אחד מבני הזוג הנ"ל וכך גם הוא מניח שייעשה לאחר אריכות ימיו, שכל עזבונו יעבור בשלמותו לבן הזוג הנותר בחיים ורק לאחר אריכות ימיו של בן הזוג תעבור יתרת הרכוש לילדיהם – ולא היא: בהעדר צוואה, הרי ש"על פי דין", רק מחצית מכל זכות או נכס של בן הזוג תעבור לבן הזוג הנותר בחיים ואילו המחצית האחרת תחולק בחלקים שווים בין הילדים ותירשם על שמם! (אם למשל מדובר בארבעה ילדים, אזי בן הזוג יקבל מחצית ממה שהיה שייך למוריש וכל ילד יקבל שמינית).
והנה לנו דוגמא קלאסית כיצד מתחילים להתעורר הקשיים וצצות הבעיות:
ניקח למשל את דירת המגורים המשותפת – לאחר מתן צו הירושה תירשם דירת המגורים המשותפת בטאבו כדלהלן: ¾ על שם בן הזוג הנותר בחיים (המחצית שהיתה שלו מאז ומתמיד + ¼ שהינה המחצית של אותה מחצית שהיתה שייכת למוריש) ואילו ה-¼ הנותר – המחצית האחרת של המחצית שהייתה של המוריש – יירשם על שם הילדים, על שם כל ילד בנפרד בהתאם לחלקו היחסי באותה מחצית. (אם ישנם למשל ארבעה ילדים, על שמו של כל ילד יירשם 1/16 מהדירה).
לימים (אם זה כעבור חצי שנה ואם זה כעבור 10 שנים) יחפוץ בן הזוג הנותר – או המשפחה בכלל – לעבור דירה או סתם למכור את הדירה מסיבה כזו או אחרת; במידה והילדים כעת הינם מעל גיל 18, יצטרך בן הזוג לרוץ אחרי כל אחד ואחד מהם ולבקש את הסכמתו ולאחר מכן את חתימתו בפני עורך דין על יפוי כח ויתר המסמכים הדרושים למכירת חלקו בדירה שנרשם על שמו. במקרה הטוב כרוך הדבר בסתם אי נעימות, טרחה וכיו"ב, אך במקרה ה"פחות טוב" מתחילים ויכוחים, מהויכוחים גולשים למריבות ומכאן ועד לסכסוך משפחתי הדרך קצרה ביותר.
אך כל זה כאין וכאפס לעומת הקשיים המתעוררים כאשר עדיין קיימים ילדים קטינים מתחת לגיל 18 – במקרה שכזה לא ניתן יהיה למכור את הבית ללא אישור של בית המשפט (הליך פרוצדורלי שלכשעצמו אורך זמן וכרוך בטירחה, הוצאות וכו') ובית המשפט יתן אישור שכזה רק לאחר שיווכח (ועל בן הזוג יהיה מוטל להוכיח זאת לבית המשפט!) שאין פגיעה בזכויותיו של כל קטין וקטין! (לדוגמא: אם בתמורת הדירה הנמכרת תירכש דירה בשווי נמוך יותר, בית המשפט לא יאשר את המכירה אלא אם למשל חלקו של כל קטין בדירה יוגדל – דבר שעוד יותר יסבך את העניין)
כדוגמא נוספת ניקח את חשבון הבנק המשותף – למרות שבדרך כלל אדם חפץ ומניח שהחשבון המשותף יעבור בשלמותו לבן זוגו, הרי שבהעדר צוואה יירשמו הילדים כבעלי החשבון ביחד עם בן הזוג הנותר, בהתאם לחלקם היחסי על שם הילדים; אם מדובר בילדים מתחת לגיל 18 הרי שחלקו של כל ילד בכספים יצטרך להיות מופקד בחשבון נאמנות מיוחד עד הגיעו לגיל 18, מידי כחצי שנה יהיה על ההורה לתת דיווח לאפוטרופוס הכללי בטופס מיוחד, במקרה הצורך אף לצרף מסמכים וכו' וכו'.
עיקרו של דבר, רישום מחצית מרכוש המוריש ע"ש הילדים, מסבך איפוא במקרים רבים את חייו של בן הזוג הנותר בחיים וכרוך באי-נעימות ובטורח רב, בפרט כשישנם ילדים מתחת לגיל 18.
הדוגמאות לעיל הינן דוגמאות קלאסיות לקשיים סטנדרטיים העלולים להיווצר ב"ירושה על פי דין" – כשהיורשים ואופן החלוקה יהיה על פי מה שהחוק יקבע. קיימות סיטואציות נוספות, רבות ומגוונות, הנוגעות כמעט לכל אחד מאיתנו, שבהן עלולים להיווצר ל"יורשים על פי דין" קשיים – ופעמים שהמילה "קשיים" תהיה בלשון המעטה….
סוף מעשה במחשבה תחילה – הדרך למניעת הקשיים והבעיות הינה פשוטה ביותר: "ניטרול" מסלול ה"ירושה על פי דין" באמצעות מסלול הצוואה, קרי: עריכת צוואה בחיים, שבה המצווה קובע (ולא החוק!) מה ייעשה ברכושו לאחר אריכות ימיו, למי זה יעבור, באיזה אופן וכו'.
כיצד עורכים צוואה ומה רצוי לכתוב בה?
בעוד שאופני עשיית הצוואה קבועים בחוק, הרי שתוכן הצוואה נקבע לפי רצונו של המצווה ובלבד שהדברים ייכתבו כדין, באופן חוקי המוכר ע"י החוק; אשר על כן בכל מקרה ומקרה רצוי להיוועץ בעורך-דין המתמצא בדיני הירושה, כדי לבדוק האם אכן צריך להיזקק במקרה ספציפי זה לעשיית צוואה (שהרי לפעמים רצונו של המוריש תואם באופן מלא את קביעת החוק ואין איפוא כל צורך בצוואה), מה לכתוב בה, באיזה אופן וכיו"ב.
האם עריכת צוואה הינה מעשה "חד פעמי" או שניתן לשנותה בעתיד?
צוואה ניתנת לשינוי ו/או לביטול בכל עת וללא הגבלה, ובלבד שהדבר ייעשה על פי הדין.
סיכומו של דבר:
אכן יש הנרתעים מעריכת צוואה בחיים, או סתם רוצים לחסוך בעלותה, אולם האם אדם נרתע למשל מעריכת ביטוח חיים?? האם אדם חוסך בביטוחים בגלל "עלויות"?! צוואה היא למעשה במובן מסויים "ביטוח חיים" לקרובי המשפחה הנותרים לאחר אריכות ימיו של האדם.