כאשר ישנם ילדים משותפים לבני זוג הנמצאים בהליכי גירושין, משמורת ילדים היא מושג אינטגרלי בכל הקשור לגירושין ולעיתים חל מאבק סביב מושג "המשמורת" תוך שבני הזוג מאמינים שהמשמורת מגדירה את הזכות ההורית להיות מעורב ומשמעותי בהחלטות הנוגעות לילדים המשותפים- אך לא כך הוא.
על פי החוק בישראל שני הוריו של קטין הם האפוטרופוסים הטבעיים שלו (סעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות). משמעות הדבר היא כי לשני ההורים החובה והזכות לדאוג לכל צרכי הקטין – חינוכו, שלומו, מגוריו, מזונותיו בריאותו וכדומה. גם לאחר פירוד או גירושין, שני ההורים ממשיכים להיות אפוטרופוסים של ילדיהם.
על פי החוק לשני ההורים מעמד שווה בקבלת החלטות מהותיות הנוגעות לילדים, היינו, נקודת המוצא היא ששני ההורים חולקים אחריות הורית משותפת ביחס לילדיהם. יובהר, האחריות המשותפת אינה נגזרת מזמני השהות השווים או השונים בין ההורים עם ילדיהם, אלא מתארת את האחריות מכוח אפוטרופסות ההורים על ילדיהם.
המושג משמורת היה נהוג בעבר ונוצר פסיקתית כצורך לתאר את ההחזקה הפיזית בקטינים, אולם מונח זה אינו מקובל עוד ואף אינו מוזכר כלל בתקנות החדשות, מכאן שהדיון המשפטי נסוב סביב שאלת חלוקת זמני השהות של הילדים עם הוריהם.
בהקשר זה ראוי לציין שקיימת חזקה משפטית הקרויה "חזקת הגיל הרך" מכוחה נקבע כי לא עולה הצורך להוכיח שטובת קטין מתחת לגיל 6 לשהות עם אימו, ברם חרף זאת, אין המדובר בשהות בלעדית במחיצת האם. כמובן שחזקה משפטית זו ניתנת לסתירה במקרים המתאימים, ובכל מקרה חזקה זו אינה שוללת את זכותו של האב לשהות עם ילדיו לרבות בהסדרי חלוקת שהות רחבים גם במקרים של פעוטות וכל מקרה יידון לגופו.
קבלת מידע, הסבר וליווי בידי עורך דין, בעל כלים מקצועיים ואישיים מתאימים, עשוי במקרים רבים להיות ההבדל בין מלחמת "משמורת" ריקה מתוכן, במסגרתה נפגעים כל הצדדים ובפרט הילדים, לבין הסדרי שהות מותאמים השמים את צרכי הילדים במרכז תוך התחשבות במכלול צרכי המשפחה.
תוכנית הורית
בשנים האחרונות התרחשו תמורות רבות בנוגע לתפיסות המקובלות בהרכב המשפחה ובחלוקת התפקידים המסורתית בין הבעל לאישה, כך שאבות רבים יותר מעורבים בצורה משמעותית בגידול הילדים בהשוואה לעבר. חלוקת זמני השהות השיוויונית או הרחבה נותנת ביטוי לשינוי זה.
מונח הרווח בהקשר לחלוקת זמני שהות שיוויונית הוא "משמורת משותפת", עם זאת, מאחר והמונח "משמורת" הינו שגוי ביסודו, ראוי ונכון להגדיר שני מונחים המשלימים זה את זה:
"אחריות הורית משותפת"- היא המתארת את אחריות שני ההורים במשותף לדאוג לכל צרכי הקטין ולקבל ביחד כל החלטה מהותית הנוגעת אליו. האחריות המשותפת יונקת סמכותה מחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ואינה קשורה כלל לחלוקת זמני השהות בין ההורים.
"חלוקת זמני שהות"- היא המתארת את החלוקה של שהות הילדים עם כל אחד מהוריהם, כל משפחה על פי צרכיה.
שני המונחים יחדיו מאגדים את "התוכנית ההורית"- אותה תוכנית שקובעים ההורים לאופן בו יתקשרו, יחלקו את זמנם עם הילדים, ההחלטות המהותיות שיקבלו ביחס לילדים והטיפול שיעניקו להם.
חלוקת זמני שהות
הנושא של חלוקת זמני שהות הינו מורכב עם נסיבות וצרכים אישיים וייחודיים, ולפיכך יש לבצע התאמה ייחודית בכל מקרה ומקרה. זמני השהות של הורה עם ילדיו אינם רק זכות של הורה אלא חובה הנגזרת מאפוטרופסות של שני ההורים על ילדיהם, לא כל שכן חובה מוסרית בכדי לשמור על בריאות נפשם של הילדים ויכולת ההתקשרות שלהם עם כל אחד מהוריהם ומשפחותיהם המורחבות.
קיימת חשיבות לנסח בדיוק ובאופן מפורש את חלוקת זמני השהות בהסכם לרבות התייחסות לימי חול, סופי שבוע, חגים, חופשים, מחלות ילדים, שביתות מוסדות חינוך וכיו"ב והכל בכדי למנוע מחלוקות עתידיות ופרשנות של כל אחד מהצדדים על פי אינטרסים זרים.
חשוב להבין שחלוקת זמני השהות הינם העוגן של הילדים, שמירה על יציבות וקביעות בזמני השהות מאפשרת הסתגלות טובה יותר של הילדים למצב החדש שנכפה עליהם, ככל שקיימת יציבות גדולה יותר וקשר משמעותי יותר עם כל אחד מההורים, אזי הנזק הנגרם לילדים קטן יותר, כמובן בהנחה שהקשר הינו קשר מטיב.
ראוי לציין בהקשר זה שלא בהכרח הכמות היא המשמעותית יותר, אלא האיכות, היינו- הורה הנפגש עם ילדיו מכוח אילוצים שונים בזמני שהות מצומצמים יחסית, אך שומר עימם על קשר טלפוני רציף במהלך כל השבוע תוך שהינו מעורב ומעודכן בכל המתרחש במוסד החינוכי/ חוגים וכיו"ב ובזמן בו הילדים שוהים עמו דואג לזמן איכות, הרי שיש לכך משקל משמעותי. עם זאת כמובן שהמצב האופטימאלי עבור הילדים הינו שיזכו לבלות זמן משמעותי עם כל אחד מהוריהם.
בכדי לקיים חלוקת זמני שהות רחבה עם כל אחד מההורים בצורה מטיבה, על ההורים לקיים תקשורת הורית טובה, מגורים סמוכים ולמעשה לבנות לילדים שני בתים מרכזיים הממלאים באופן מלא אחר כל צרכיהם, משמע, לחלוקת זמני שהות רחבה או שווה ישנן גם משמעויות כלכליות שיש לבחון.
בעוד שתקשורת הורית טובה תורמת לילדים בכל סוג של חלוקת זמני שהות, חלוקת זמני שהות שווה לא בהכרח מתאימה לכל משפחה או ילד. על כן יש לבחון מה הצרכים האמיתיים של המשפחה והילדים הספציפיים וכיצד ניתן לתפור חליפה מותאמת למשפחה במקצועיות וברגישות.
הסכם גירושין מקצועי, יתייחס למכלול של מצבים אפשריים וימצא להם פתרונות מובנים מראש, ובהתאמה אישית, כך לדוגמא ייבחן הנושא של שינוי מקום מגורים שכן עשויה להיות לו השפעה ישירה על אפשרויות היישום העתידיות של ההסדר אותו קבעו הצדדים, במועד עריכת הסכם גירושין, עוד ייבחן הנושא של גילאי הילדים תוך מתן מתווה מוגדר מראש המותאם להתפתחות הגילאית ולשינויים הצפויים בשל כך, שהרי חלוקת זמני שהות לגבי תינוק בן יומו, או תינוק יונק אינם כהסדרי שהות לגבי ילדים גדולים יחסית, יכולים ליתן התייחסות לעמדות ההורים ביחס לתוכנית חיסונים, זרם חינוכי וכיו"ב.
כאשר בני הזוג, מגיעים להסכמה בשאלת חלוקת זמני השהות, הדבר יעוגן בהסכם הגירושין בין ההורים ויוגש לבית המשפט או בית הדין לאישור, ברם במקרה שבו אין הסכמה בנוגע לחלוקת זמני השהות עם הילדים, רשאי כל אחד מההורים להגיש תביעה בעניין.
העיקרון המנחה את בית המשפט או בית הדין הרבני בדיוניהם בסוגיות חלוקת זמני שהות, הוא טובת הילד – ולכן ההחלטה היכן ישהה הילד תהיה על פי התרשמות בית המשפט או בית הדין בהתחשב במספר רב של פרמטרים ביניהם גיל הילד, מעורבות ההורה בחייו, זמינות ההורה לילד ביומיום, טיב הקשר בין ההורה לילד, הסביבה אותה יכול ההורה לספק לילד ועוד. לעיתים קרובות מסתייע ביהמ"ש בעו"ס לסדרי דין או במומחה מטעמו, לעיתים יתרשם בית המשפט ישירות מהילד אם לילד מלאו 10 שנים.
יצוין, כי בית המשפט לענייני משפחה, או בית הדין הרבני, אינם מחויבים לקבל את המלצות שבתסקיר, אולם במרבית המקרים, ובהיעדר סיבות כבדות משקל, יאמצו את אותן המלצות.
קיימת חשיבות להסדיר את נושא חלוקת זמני השהות והתוכנית ההורית בליווי עורך דין בקיא ומנוסה בכדי למנוע ככל הניתן טעויות ולצמצם חסרים בהסכם או בהחלטה השיפוטית אשר יגררו סכסוכים עתידיים.
עורך דין מקצועי יוכל לבחון ולהמליץ בכל מקרה ומקרה מה סוג התוכנית ההורית הראויה והחלופות לחלוקת זמני שהות, תוך הסבר מעמיק ומקיף על כל אחת מהאפשרויות כך שתתקבלנה החלטות מתוך הבנה ומענה אמיתי לצרכי המשפחה.
נסטינג (קינון)
מדובר במודל אמריקאי אשר דוגל בשמירת היציבות המקסימלית עבור הילדים ויש שיאמרו שהוא מגלם אפקטיבית את עיקרון טובת הילד כערך עליון.
בפרידת ההורים, הילדים הם אלו הנשארים לגור בבית המקורי ואילו ההורים הם אלו שמתחלפים, גרים בבית המקורי לסירוגין, לפי זמני השהות שהסכימו עליהם.
נסטינג מתאים במקרים בהם קיימת רמת אמון ותקשורת מצויינת בין הורים. במודל זה ההורים מחזיקים במשותף את בית המגורים העיקרי ובמקביל יחידת דיור נוספת כאשר ההורים מתחלפים ביניהם במגורים בין הבית המרכזי ליחידת דיור משותפת או נפרדת לכל הורה.
יתרונות מודל זה הוא שמירת יציבות מגורי הילדים בבית אחד תוך שהם אינם נדרשים להיטלטל בין שני בתים ולהעברת ציוד אישי (ציוד לימודי, ביגוד, הנעלה וכיוצ"ב) ולמעשה מהווה "מינימום שינוים נוספים" כתוצאה מפרידת ההורים.
חיסרון מודל זה הוא לעיתים רבות נעוץ בעלות הגבוהה שכרוכה באחזקת הבית המרכזי ולעיתים עוד שתי יחידות דיור וחוסר הנוחות שנגרם להורים.