חוק יחסי ממון קובע כי כל אחד מבני הזוג יקבל (לאחר גירושין או פטירה) מחצית מכלל נכסי בני הזוג, אלא אם ערכו הסכם ממון. מוחרגים מתכולת החוק נכסים שהתקבלו בירושה או במתנה ונכסים שהתקבלו טרם הנישואין ועוד, על כן, ככל שבני הזוג מעוניינים לשלוט באופן חלוקת הנכסים שלא על פי הגדרות החוק והמערכת המשפטית עליהם לערוך הסכם ממון.
הסכם ממון הנו הסכם משפטי הכולל את כל הנושאים הרלוונטיים לבני הזוג והמתווה את הסכמותיהם לחיים המשותפים ולמקרה של פרידה/ גירושין/ פטירה. מטרת ההסכם הוא להגן על כל אחד מבני הזוג ולצמצם יריעות מחלוקת עתידיות.
בהסכם יכולה להיות התייחסות לנושאים הקשורים לחיים המשותפים כגון החלטות על אופן ההתנהלות הכלכלית וכן התייחסות לנושאים הנוגעים למקרה של פרידה/ גירושין או פטירה כגון חלוקת הרכוש, מזונות, הסדרים הנוגעים לילדים וכיו"ב.
קיים הבדל בין הסכם ממון בין בני זוג ידועים בציבור, הסכם טרום נישואים או הסכם לאחר נישואים: בני זוג נשואים חייבים לאשר את ההסכם בפני ערכאה משפטית; בני זוג טרם נישואין יכולים לאשר את ההסכם בפני נוטריון או ערכאה משפטית; ידועים בציבור אינם חייבים לאשר הסכם ממון, אולם יכולים לעשות כן.
במסגרת המשא ומתן להסכם, קיימת חשיבות לליווי בידי עורך דין מקצועי בעל ידע וכלים משפטיים וגישוריים הן בכדי לסייע לבני הזוג להביא לידי ביטוי את רוח הזוגיות והעקרונות המשמעותיים עבורם בהסכם; הן בכדי לסייע לזוג לצלוח את עריכת ההסכם בסבלנות וברגישות הנדרשת, גם במקרה של מחלוקות; והן בכדי לנסח הסכם בעל תוקף משפטי מחייב בתהליך ראוי מקצועי ומכבד.